כלבנות טיפולית היא ענף שהתפתח מתוך 'טיפול באמצעות בעלי-חיים'.

הכוונה ביצירתו של ענף זה, הייתה להבהיק באופן חד משמעי את בעל החיים הייחודי, הכלב, על מאפייניו השונים, ולקושרם בזירה טיפולית מובחנת לקידום מטרות ממוקדות.

בשנים האחרונות, נוכח התהליכים הרבים המומרצים להצלחה בנוכחות כלב וכלבן טיפולי, הענף תופס תנופה ומתהווה כדיסציפלינה העומדת בפני עצמה ומקבלת יותר ביקוש, לגיטימציה, משאבים והכרות מדעיות מחקריות.

מתוך כך, מיומנויות של אילוף כלב ואימונו הם בחזקת הכרח בהגדרת הכלבן הטיפולי.

ההכרות עם הכלב, ככלי הטיפולי, מחייבת את איש המקצוע הנעזר בו, לצפות את תגובותיו מראש ולווסת באמצעותן את תהליך ההתערבות הטיפולי. בנוסף, על הכלבן הטיפולי להגיע להבנה עמוקה בצרכים המיוחדים של האדם העומד מולו, שעליו ועל הכלב שבשירות האדם לנסות ולספק.

האוכלוסיות בעלות הצרכים המיוחדים והמגוונים יהיו שונות במאפייניהן הטיפוסיים ויופעלו במוסדות, בבית, בבית הספר עם הילד, ברחוב בסביבת הבית, בסביבת העבודה והתעסוקה של האדם, או בחדר טיפולים המותאם לפעילות הספציפית ולכלבים הטיפוליים.

התהליך הטיפולי בלוית כלב, כלב-טיפולי, כלב-עזר, כלב-שירות; מרתק, מגוון, מסעיר ומאתגר ביותר. דוגמת תהליך עבודת Floor-Time, עם פעוט בעל אבחנה לאוטיזם, או הכשרה וליווי של כלב-התרעה על אירוע אפילפטי, או על נפילת סוכר, כתף אל כתף עם הילד ומשפחתו. התהליך עשוי להתבצע מול קבוצת קשישים דמנטיים, מתבגרים עם אספרגר, מוגבלים שכלית התפתחותית וכדומה.

הכלבן הטיפולי המודרני, פועל בשילוב זרועות מקצועי עם אנשי טיפול נוספים, כגון עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק ופסיכולוגים, המלווים את התהליך הטיפולי.